תפירה עילית

הוא לבש סריג פסים צבעוני בתפירה עילית. איש ספר. כשהוא חלט לנו תה טיילתי בספריה שלו. הכל היה לו שם, קפקא, ספרן פוייר, זך. לא מסודר לפי שום שיטה שקופצת לעין אבל ללא ספק מסודר. כשהוא חזר לסלון עם התה, ועוגיות שאפה הבוקר במיוחד לכבודי, וחייך נבוך, התגלו שתי גומות חן משני צידי החיוך שלו.

הוא לא האמין שאבוא, אמר, עומד עם המגש כאילו לא החליט אם להניח אותו, ומיהר להוסיף – לא שפקפקתי בך חלילה, ורעד קל שבקלים זרם ממנו לכלים על המגש ואלי, כשלקחתי את המגש ואת העניינים לידיים. באתי, אמרתי, והנחתי את התה והעוגיות על השולחן הנמוך מול הספה, ולמרות שדמיינתי שאני קורעת מעליו את הסריג המפוספס כבר הבנתי עם מי יש לי עסק, ודבר ראשון חיבקתי אותו, עד שהרגשתי שהוא נרגע לחלוטין, וכשהפשטתי אותו עשיתי את זה בשיא העדינות, באיטיות, ואת הסריג קיפלתי יפה והנחתי בצד.