פלורנטין 19

הוא היה צריך לדפוק על כל הדלתות בבניין עד שהגיע לדלת שלה, כי כל מה שאמרה לו היה הרחוב והמספר, ואת השם שלה.

בקומה הראשונה לא ענה אף אחד ובשניה לא ידעו, בשלישית והאחרונה הוא התלבט בין השמאלית לימנית, ומשהו מהנחישות בה התחיל לטפס במדרגות התמוסס לו בינתיים. בזמן שעמד שם מהסס, מנסה להתאפס על עצמו, שמע פתאום את קולה, מגיע מתחתיו, עולה במדרגות ומדברת בנייד, עם אמא שלה (טוב.. תמסרי לאבא ד’ש..) עד שהסתובב היא כבר היתה מאחוריו (ביי אמא, נדבר מחר..) מולו, מופתעת -

מה אתה עושה כאן?

מחפש אותך..

אז מצאת. היא חייכה.

הדירה שלה היתה צרה וארוכה, מהמרפסת הקטנה מקדימה למרפסת הגדולה מאחורה היו בשורה חדר השינה שהוא גם סלון, שירותימקלחת, מטבחון, ומיליון עציצים בכל מקום, וציורים, שלה, על הקירות במסדרון, על ניירות שגולגלו ונפרשו מחדש במסגרות, בכולם היא ערומה,

- אני מודל עירום, היא אמרה כשעצרה במטבח והתחילה לסדר את הקניות במקום, אז בזמן שהיא סידרה הוא עמד והסתכל עליה, על ציור אחד מסוים בו היא מצוירת בפחם, חצי מאחורה חצי מהצד, קצת ישבן הרבה גב, ושד, אחד, מושלם, עם נקודת חן אחת, גדולה, ליד הפטמה, הוא לא שם לב שהיא סיימה מזמן עם הקניות והיא עומדת שם, לידו, עד שהיא שאלה – מוצא חן בעינייך?

הוא ענה - כן, מאוד, ושלח יד ובקצה האצבע כמעט נגע בנקודת החן הגדולה,

- את מוצאת חן בעיני, ליאת, הוא פנה אליה, ושם לב שיש לה הרבה נקודות חן, קטנות וגדולות, בכל מיני מקומות, למשל מעל השפה העליונה, הוא שלח יד ובקצה האצבע נגע בה.