סיפור לפני השינה

אני והוא הפוכים. אני קשת הוא תאומים. הוא ער בלילות אני בבקרים, כבר בעלות השחר, עם הציפורים, עושה קולות בגינה. אני אוהבת התחלות והוא סופים, של מה? של ספרים, של סרטים, של זיונים. נגיד אתמול, אני כבר על סף הרדמות והוא בדיוק יוצא מהסטודיו שלו (הדלת חורקת) ועולה במדרגות, ונכנס בשקט לחדר, למיטה, מאחורי, ולוחש לי באוזן – נרדמת?

כמעט.. אני קצת מתרחקת,

נו בואי..

אני רוצה לישון..

אבל הוא מתעקש, הוא תמיד חרמן אש כשהוא גומר לכתוב סיפור, הוא מחמם לי את האוזן עם האף שלו ואומר – בואי אני אספר לך סיפור לפני השינה, ואז מתאר לי מה הוא היה עושה לי אם הייתי נותנת לו במשפטים ארוכים ומהפנטים, ובאותו זמן עובר על כולי עם האצבעות היפות שלו עד שהעור שלי סומר וכל הגוף שלי ער ומקשיב למה שהוא מספר, הוא אומר – ואז הייתי משכיב אותך על הבטן הרכה שלך ונשכב עליך במהופך וקובר את הפרצוף שלי בתחת הנהדר שלך.. וזהו, אני לא מתאפקת, אני צוחקת, וזה מעודד אותו, הוא מתלהב, הוא מתקרב לסוף הסיפור שלו ואני כבר רחוקה מרדומה ומההתחלה ידעתי שזה מה שיקרה בסוף, הוא יסחוף אותי לתוך החלום שלו, ואני נותנת לו להכניס אצבעות ולהרגיש כמה רטוב והוא מתרגש, ולוחש לי – תביאי ת’פישוק הזה שלך לפה, והופך אותי אליו, מושיב אותי עליו ומנשק אותי ואז עוצר ומסתכל לי בעיניים, זה החלק האהוב עליו, רגע לפני, הוא מחייך ואומר – הייתי הופך אותך עכשיו על שש ומזיין אותך חזק ומהר..

בפעם אחרת, אני מחזירה לו חיוך, ומתרוממת לשבת זקוף ולדהור את שנינו לחוף הלגמור, קודם אני ואז הוא, בקול, ואז ליפול לתוך החיבוק שלו.

חלומות פז, הוא לוחש לי כשאני נרדמת והוא קם לכתוב.