ברשותך

בפעם הראשונה שהיא פגשה אותו הוא לא מצא חן בעיניה. פשוט לא הטיפוס. הוא היה נמוך, בגובה שלה, והיא לא אהבה גברים שאומרים ‘ברשותך’. אבל לא היה לה נעים ממנו אז היא נשארה, רק לדרינק, ואז קלטה שהיא רעבה ושלא בא לה לחזור לדירה שלה לפרוסה עם חרדל ונקניק, אז כשהוא אמר אני בכל זאת, ברשותך, מזמין לי משהו לאכול, היא אמרה יאללה, למה לא, גם אני, גם עוד דרינק, אחריו ה’ברשותך’ כבר לא הפריע לה כל כך, וכשהוא נגע בלי היסוס בגב שלה כשיצאו לרחוב המגע של היד שלו עשה לה נעים בבטן.

כשביקש רשות לעלות אליה לדרינק אחרון היא שמה לב לצל של מבטא, שהיא לא זיהתה, וזה בלבל אותה קצת, לא מה שחשבה, אולי, כל הנימוס הזה שלו, ואולי זה מה שהכריע לטובתו, לטובתה, היא ענתה לו יאללה בוא.

גם במיטה הוא היה אדיב, ונדיב, הוא השכיב אותה על הגב וליטף את כולה בעדינות, וכשהוא שאל בשיא הרצינות אם הוא יכול להעניק לה מין אוראלי, במקום שזה יצחיק אותה זה ריגש אותה בכנות.