אותו חלום פעמיים

מישהו אמר – וואי וואי, חלמתי אותו חלום פעמיים! ואז פיהק בקול, אולי התמתח, היא לא יכלה לראות, הוא ישב עם הגב אליה, מאחוריה, ברכבת. מהקול שלו היא הסיקה – צעיר ממני, אשכנזי, בטח חתיך, בטח עלה בנתב’ג, חזר עכשיו מרומא או פראג עם זאת שלוחשת לו מה חלמת? וגם הקול שלה צעיר, בהיר, מתרפקת עליו במושב, היא יכולה להרגיש את הרטט במשענת הגב כשהוא שולח זרוע לעטוף אותה אליו, היינו בפיאצה הזאת, הוא משחזר לאט, והיא חושבת – ידעתי.. זאת עם המזרקה והפסל של האישה הערומה,

מה, זאת שרבנו בה בערב הראשון?

כן.. אבל את היית הפסל,

מה, הייתי ערומה? זאת לידו מצחקקת, והוא, להפתעתה, פולט מין נהמה, נמוכה אבל לא כל כך חרישית, שמשתלחת בה כמו לשון אש, וווששש, והרכבת חורקת לתוך תחנה, אמצע הלילה, אף אחד לא עולה לא יורד מהקרון, וכשהנסיעה מתחדשת ומהמושב מאחוריה עולה רק שקט טעון, היא לא מתאפקת וקמה, לשירותים, וזורקת מבט כמעט בלתי מורגש וטיפה מרוגש לעברם, הם חושבים שהם לבד שם – השד שלה מחוץ לחולצה, ביד שלו, הלשון שלו בדיוק נוגעת בפסגת הפטמה המסתמררת כשבעלת השד פוקחת עיניים ורואה אותה מסיטה את המבט.