now or never

כשהם רק התחילו להיות ביחד, בשבועות הראשונים, הוא לא ירד לה. אפילו לא פעם אחת. אפילו לא בכאילו, מעל התחתונים. עד שהיא חשדה בו שהוא מאלה שלא, ואפילו חששה שזה מגעיל אותו, מבהיל אותו, ועם כל יום שעבר זה הוריד לה ממנו, למרות שמכל בחינה אחרת הוא התאים לה בול, איזי גויינג כזה, ומבין את ההומור שלה, ורוב הזמן מבסוט מהחיים. אבל לא, היא לא מתאהבת בבחור שלא יורד לה, אין מצב. היא כבר החליטה כמה פעמים וכבר כמעט אמרה לו אבל כל פעם התחרטה במהלך זיון הפרידה, שהוא לא ידע שמתקרבת.

ואז היה לה יום הולדת והם יצאו לחגוג בפאב השכונתי ושתו בלי הכרה. כשהם חזרו אליה לדירה, ישר למיטה, היא אמרה לעצמה איטס נאו אור נבר, והתיישבה עליו ואמרה – אני רוצה לשאול אותך משהו ושתענה לי מיד בלי לחשוב, טוב? הוא צחק ואמר – עכשיו? עכשיו. טוב.. ואז מקרוב מאוד מעליו, העיניים שלה בעיניו, היא שאלה והוא ענה – כי אני לא טוב בזה. היא כמעט התעלפה מהקלה. מה זאת אומרת? היא צחקה, אין דבר כזה.. ואז, כשראתה שהוא לא צוחק איתה היא נישקה אותו וחיבקה אותו ואמרה לו – אם תעשה את זה הרבה תהיה אלוף בזה.

כשהוא ירד לה בפעם הראשונה באותו לילה היא הנחתה אותו שלב שלב, היא נשכבה על הגב ופישקה את הרגליים רחב, ואז הרחיקה את השיער וחשפה את השפתיים ואת הדגדגן ואמרה לו – תתחיל בירכיים ותתקדם לאט.