no woman no cry

היא הגיעה לפסטיבל הזה עם החברה הכי טובה שלה אז, פסטיבל רגאיי בפארק אשכול, והחברה נעלמה לה עם איזה ראסטהמאן אתיופי, עוד לפני שהתחילה ההופעה של הוויילרס. אז זה היה בסדר לעשות דברים כאלה, אבל היא בכל זאת הרגישה נטושה, והיה לה קר, והיא לא מצאה את האוהל שלהן, עם התיקים שלהן בתוכו, בין כל האוהלים והאנשים, בחושך, אז היא חזרה לבמה המרכזית, בדיוק כשהווילרס עלו לנגן, ונעמדה ליד הבחור הכי גבוה שהיא אי פעם ראתה, איזה ניו זילנדי אחד, נחמד, שנתן לה ללבוש את הסוודר שלו, שהגיע לה עד כפות הרגליים, וחיבק אותה במין סלואו סטטי , כשהיא מגיעה רק קצת מעל לחגורה שלו, במשך כל השיר no woman no cry. זה היה ההדרן, אחריו היה עוד אחד, אבל היא לא ממש שמעה אותו, היא הלכה עם הניו זילנדי לאוהל שלו, או, יותר נכון - הוא ביקש את הסוודר שלו והלך, והיא הלכה אחריו, כי היא לא ידעה כל כך מה לעשות, והיה לה קר. אפשר להגיד שהיא נדבקה אליו קצת, ועד שהם הגיעו לאוהל שלו היא כבר שכנעה את עצמה שהיא מאוהבת בו.

גם הידיים שלו היו ענקיות.

כשהוא הניח אותן עליה הן כיסו אותה כמעט מצוואר עד אגן. you’re too small הוא אמר, you’re too big היא ענתה לו, ושניהם חייכו.

השיניים שלו בהקו באור ירח מלא שחדר את הפלסטיק הדק.

ממרחק הם שמעו את התשואות האחרונות נמוגות.

האצבעות שלו ציירו מעגלים מסביב לפטמות שלה וזה היה לה נעים והעיניים שלה התמלאו דמעות והיא לא ידעה למה.

היא לחשה לעצמה בעברית - לא אל תבכי, והוא שמע ולא שאל מה.

הוא לא שכב איתה.

הוא אמר - you’re too young והוריד ת’ידיים ונשכב על ידה.