here I come

כשהוא יוצא לדרך הוא כותב לי – here I come , כל פעם, לא משנה מאיפה הוא חוזר או כמה זמן הוא לא היה בבית, כאילו אני כל הימים והלילות רק יושבת ומחכה לו, או כאילו הוא לא רוצה להפתיע אותי, להפריע לי באמצע משהו, עד כדי כך הוא מכיר אותי, חוצמזה הוא כנראה יודע שכשהוא מודיע שהוא מגיע, הוא מפעיל איזה מנגנון סמוי, בתוכי, כמו הדרך שמתקצרת בינינו, קילומטר אחרי קילומטר נספרים לאחור, יודע שאני מין כלבת פבלוב כזאת, כי איך שהנייד שלי משמיע את הצליל שלו אני כאילו מתחשמלת, אני שולחת יד ומסתכלת והמילים האלה, אני מיד מתלקחת, אז אני שותה כוס מים ונכנסת למקלחת, להרגיע, בכל זאת יש עוד חצי שעה בשעון שנמתח, ומתחת לזרם אני נפתחת, בהיקף ובליבה, העור שלי חם ונעים למגע והלב שלי רך, ואני לוקחת את הזמן ונותנת לכל היום להישטף מעלי, וכבר מנחשת את חריקת הגלגלים על הכורכר דרך המים באוזניים, ורחש נעליים על השביל, ומדמיינת איך אלחש לו היר איי קאם כשהוא טורק את הדלת וצועק לי, מותק? והנה הוא כבר מאחורי הדלת של המקלחת, הצללית של הראש הגדול שלו בחלון הקטן החצי שקוף, את פה? שואל למרות שברור, בוא בוא, אני עונה, והוא נכנס, הוא כבר חצי ערום, כבר ערום וחצי, אני עושה לו מקום מתחת לזרם החם ומסבנת אותו, לא בסדר מסוים, מפה לשם, עד שכל הגוף שלו ער ובוער ולא רק הזין שלו, העקום והיפה, עד שהוא עוצר אותי, שניה, הוא אומר, אני עוד שניה גומר.. בסדר, אני נמרחת לו על הגב, ואת? הוא מסתובב אלי, אני כבר הסתבנתי.. והוא צוחק אבל לא מוותר, רוצה שאת גם, הוא אומר, תגמרי, ומשחרר את הזין שלו מהיד שלי, אבל יש לי עוד אחת, אל תדאג, אני אומרת לו, אני גם אגיע לשם.