גאגא

הם נסעו לגאגא בשני רכבים, הוא בשלו והיא בשלה. לא מאוד ידידותי לסביבה, היא חשבה כשהתניעה, אבל גם שני אנשים רבים באוטו אחד (בקולי קולות או בשתיקה רועמת) זה לא ידידותי לאף אחד.

זה לא הפריע לה שהוא הצטרף לגאגא, זה פשוט לא היה קשור אליו, זה לא משהו שאנחנו עושים ביחד, היא הסבירה לו, גם אם שנינו עושים אותו באותו זמן באותו מקום.

היא יצאה שניה לפניו והגיעה כעבור עשר דקות, שניה לפניו, ומיהרה לעלות במדרגות ולהיכנס לאולם לפני שהוא יגיע.

היא הסבירה לו שזה הגיל, שזה כמו גיל ההתבגרות, שהיא פשוט צריכה המון זמן לעצמה, שזה יעבור. כמו שאמרה לו בזמנו, בשנים של הלידות והתינוקות וההנקות - זה שניה בחיים שלנו. בזמנו הוא ענה לה – השניה הזאת זה חצי מהזמן שאני מכיר אותך! בזמנו זה היה נכון. וכבר מזמן לא. כמה זמן כבר לא שכבה איתו?

לקראת סוף השיעור גילי המורה אמרה - עכשיו בואו ניתן לתסיסה הזאת לגדול למקסימום! והם ספרו איתה בקול לאחור, מעשר לאפס, וצנחו אחריה לרצפה, לשכיבה, והתסיסה המשיכה גם כשהתנועה נעצרה, והוא שכב ותסס במרחק מה ממנה כשחשבה שאם היתה עדיין טובלת, היא היתה טובלת הערב. בטח היתה נוסעת למקווה ישר מהגאגא, מכוסה כולה בזיעה. היא הפסיקה עם זה כשהווסת התחילה לגמגם לה, וכשכבר חשבה שזהו, היא כבר לא תגיע, היא הגיעה פתאום באמצע שיעור גאגא לפני שבועיים. עברו יותר משבועיים מאז ששכבו, ועכשיו היא תוססת על רצפת הפרקט, הוא גם, היא מרגישה אותו שם בלי לראות איפה בדיוק הוא צנח, בעיני רוחה, או גופה, בכל אחת מהבועיות המתפוצצות בתוכה היא רואה אותו, מונח על גבו, רגליו פשוקות, וזרועותיו, ושפתיו, ומבעד לבד הדק של מכנסיו אפשר לראות את קווי המתאר של האיבר שלו, נח שם, לא חושד בכלל שהיא מתגעגעת, שהיא כבר נפתחת אליו.