ז

לפעמים, מספיק שאני חושבת על האות ז, בדפוס כמובן, עומדת על רגל אחת, כמעט ישרה, רק הזוית הזאת הקטנה, ואני כבר קצת מזמזמת. תוך כדי שאני פותרת תשבץ היגיון אני מוצאת את עצמי משרבטת אותה בפינת העיתון, לא אחת, הרבה, שורות לא ישרות של ז, וההגדרות נמסות לי מול העיניים, קצות האצבעות ממזמזות את העיפרון, ובדיוק אז המכנסיים שלו נכנסות לי לשדה הבהייה והוא מתיישב בכורסה מולי, עם הסנדביץ של שישי בצהריים ביד, מחפש את המוסף, לא מודע להזיה שהוא נכנס אליה, לועס ומדפדף, ואז קולט, משהו, ומרים אלי מבט שואל, שוקל אם לשאול ומחליט שכן - על מה את חושבת?